בית הדין: "עיריית אשדוד התרשלה בתפקידה"
עיריית אשדוד ביקשה לפטר את הפקח אילן ועקנין, עובד ותיק וחרוץ, לאחר שלטענתה עזב את מקום עבדותו מבלי להחתים כרטיס נוכחות. בבית הדין לא נענו לדרישת העירייה לפטרו וגזרו עליו נזיפה, הקפאת דרגה לתקופה של 12 חודשים מיום מתן גזר הדין, השבת שכר עבור 18 שעות עבודה בהן נעדר מעבודתו בקיזוז משכרו במשך שלושה חודשים ופיטורין על תנאי לתקופה של שלוש שנים.
לפני כשנתיים וחצי הושעה ועקנין מעבודתו בעירייה לאחר שזו תבעה אותו בעקבות עבירות משמעת שעבר. בהכרעת הדין שהתקבלה באוגוסט 2012 הרשיע ביה"ד את ועקנין בחמש עבירות משמעת שאירעו במהלך השנים 2009 ו-20010 (בתקופתו של לסרי). מדובר בחמישה מקרים בהם הוא עזב את מקום עבודתו בעירייה בחלק משעות העבודה לצורך ענייניו הפרטיים וזאת מבלי שקיבל אישור לכך ומבלי שהחתים את כרטיס הנוכחות. בגזר דין של בית הדין למשמעת לעובדי הרשויות המקומיות, שניתן בשבוע שעבר, לא נענתה דרישת התובעת, עיריית אשדוד, לפטר את אילן ועקנין. ביה"ד התחשב בין השאר בחרטה הכנה שהביע הנאשם, באופיו המקצועי ובנזקים שנגרמו לו בתקופת השעייתו מעבודתו לרבות חיסרון כיס לא מבוטל.
על ועקנין נגזרו אמצעי משמעת שכוללים נזיפה, הקפאת דרגה לתקופה של 12 חודשים מיום מתן גזר הדין, השבת שכר עבור 18 שעות עבודה בהן נעדר מעבודתו בקיזוז משכרו במשך שלושה חודשים ופיטורין על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום מתן גזר הדין בהן לא יעבור עבירות משמעת של היעדרות מהעבודה ללא אישור או דיווח כוזב. העירייה עתרה לביה"ד באמצעות ב"כ עו"ד שרון קרופרו מתל אביב וביקשה להטיל על הנאשם אמצעי משמעת של פיטורין. זאת בשל חומרת העבירות בהן הורשע והמלמדות לטענתה על חוסר אמינות מצדו ועל ניצול לרעה של המערכת העירונית. עוד טענה התובעת כי העבירות בהן הורשע מלמדת על התנהלות שיטתית מצד הנאשם שנושא בתפקיד ניהולי "שמחייב התנהלות ללא רבב". כמו כן טענה העירייה כי אם יחזור הנאשם לעבודתו בתפקידו לא יוכל לדרוש מהכפופים לו שלא להיעדר מהעבודה ללא אישור. עוד סברה העירייה "כי יש לזקוף לחובתו של הנאשם את העובדה כי בחר לנהל את ההליך תחת להודות בהזדמנות הראשונה".
בא כוח הנאשם עו"ד שלומי הלוי טען כי על ביה"ד להביא בחשבון לעניין העונש הראוי את מכלול הנסיבות ובעיקר את העדרם של נהלים ברורים בעירייה בעת ביצוען של העבירות. עו"ד הלוי ציין כי על ביה"ד להביא בחשבון בעניין העונש את היחס המפלה לו זכה הנאשם מצד העירייה ביחס לעובדים אחרים."בעוד שהעירייה התעקשה להעמיד את הנאשם לדין ולהפוך את עניינו לדוגמא למען יראו וייראו, הרי שעם עובדים אחרים שנחשדו בביצוע עבירות דומות לאחר העמדתו של הנאשם לדין, נהגה העירייה בסלחנות ובחרה שלא להעמידם לדין ולסגור את הפרשייה בתוך העירייה". כמו כן ביקש ב"כ הנאשם להביא בחשבון את העובדה שהנאשם זוכה מעבירות חמורות שניסו לטפול עליו שני עובדים, שהיו כפופים לו ולא קיבלו את מרותו וכן את החרטה הכנה שהביע הנאשם. ב"כ הנאשם גם ציין כי במהלך השנתיים וחצי בהן הושעה מרשו מהעבודה הורע מאוד מצבו הכלכלי של הנאשם וכי עונש של פיטורין יהיה בלתי מידתי ובלתי סביר.
לאחר ששמעו את טיעוני הצדדים ולאחר שהשתכנעו שהחרטה שהביע הנאשם הנה כנה ואמיתית החליט חבר השופטים, עליו נמנו היו"ר עו"ד מנחם בן טובים והחברים דוד צרפתי ויואל פלדי, שלא להטיל על הנאשם פיטורין ולהטיל עליו "אמצעי משמעת חמורים פחות ומידתיים יותר". ההחלטה שקיבלו השופטים היא שהמסר ההרתעתי יושג גם בהטלת אמצעי משמעת חמורים פחות ושהם הגיעו לכלל מסקנה "כי הנאשם לא פעל מתוך כוונת מרמה או מתוך ניסיון להוליך שולל את העירייה, אלא מתוך שתפס את תפקידו, כמו יתר הפקחים, כפתוח וגמיש מבחינת שעות העבודה. זאת כל עוד שהוא נמצא ברובע בו הוצב ונמצא בקשר טלפוני למקרה הצורך".
פרק נכבד בגזר הדין עוסק בנהלי העבודה שהתקיימו בעירייה בעת ביצוע העבירות.השופטים מציינים כי הראיות שהובאו לפניהם מלמדות כי נהלי העבודה והפיקוח מצד הממונים על תפקוד העובדים היה לוקה בחסר. עפ"י עדותו של מנכ"ל העירייה אילן בן עדי הטיפול בבעיות המשמעת בעירייה החל רק בשנת 2008 עת הוא מונה לתפקיד המנכ"ל. לדבריו העדר טיפול בנושא המשמעת הביא לקריסה משמעתית ולפגיעה בשמה של העירייה. בעדותו ציין המנכ"ל בין היתר כי תופעת דיווחים כוזבים בשעות העבודה הגיעה למצב אבסורדי. מעדויותיהם של מנהל מחלקת הפיקוח בן שושן, מזכירת המחלקה אלקובי והפקחים אביב ואלזם עולה בין השאר כי לא היתה הקפדה על החתמה אלקטרונית של כרטיסי הנוכחות של העובדים, בסופי השבוע לא החתימו כרטיס נוכחות ורבים מהדיווחים נעשו בע"פ. עוד עולה מהעדויות כי לא היו נהלים ברורים ביחס להפסקות שמורשים הפקחים לקחת במהלך המשמרת, מועדן, אורכן ומיקומן.מה שגרם לחוסר יכולת לפקח על ההפסקות מה עוד שלא היה עליהן כל פיקוח "די היה שהפקח אינו עוזב את הרובע בו שובץ". בנימוקים לגזר הדין מציינים השופטים כי ניתן לומר "שהעירייה תרמה במידה מסוימת להתרופפות המשמעת במחלקת הפיקוח".
העדר פיקוח ובקרה הובן ע"י העובדים כהיתר לגמישות וכנורמה והביאה למצב של טשטוש גבולות בו כל אחד עשה ככל העולה על רוחו. העדויות לדברי השופטים אינן מעידות רק על התנהלות הנאשם אלא על התנהלות כלל הפקחים ועל הנורמות הפסולות "שקנו להן אחיזה במחלקת הפיקוח כולה תוך עצימת עיניים מצד העירייה. העירייה, שלה סמכות הפיקוח והאכיפה התרשלה,תקופה ארוכה, בתפקידה בכך שלא פיקחה, לא ביקרה, ולא אכפה נהלים ראויים".
לדברי השופטים לו היתה העירייה מחליטה לבדוק פקח אחר קרוב לוודאי שהיתה מגלה כי פקחים נוספים נהגו כפי שנהג הנאשם. ביה"ד מציין כי בבואו לגזור את העונש הראוי לנאשם הוא אינו יכול להתעלם מחלקה של העירייה במסר שעבר לעובדים במחלקת הפיקוח, מהעדר אכיפה ובקרה מצידה ובקיומן של הנורמות הפסולות בהן הורשע הנאשם. לדברי השופטים הם לא מצאו לנכון לזקוף לחובת הנאשם את העובדה כי בחר שלא להודות ושניהל את התובענה. לדבריהם, התובענה הוגשה כשהיא כוללת שלוש עבירות,שהיו הסיבה שלא להגיע עם הנ אשם להסדר בתוך כותלי העירייה,מהן הוא זוכה.לולא הגן על חפותו,הם קובעים,היה ככל הנראה מורשע בהן.בהתייחסותם להשעייתו של הנאשם מעבודתו מציינים השופטים כי זו אירעה "עת עמדה לו חזקת החפות".עוד קבעו השופטים כי "השעיית עובד אינה חלק מאמצעי המשמעת ואינה צריכה לשמש למטרת ענישה.